הילדים משחקים. אף אחד לא בוכה ולא רב. אף אחד לא תלוי עלייך כרגע. לכאורה יש שקט. אבל כשאני מפנה מבט פנימה הגוף שלי עוד דרוך.
הכתפיים לא יורדות. אני רוצה לברוח למסך או למשהו מתוק ומנחם
ודווקא עכשיו אני מרגישה על הקצה.
וזה מבלבל ממש , כי אם סוף סוף רגוע מבחוץ אז אז למה אני לא רגועה מבפנים?
אולי זה אחד הדברים הכי חשובים להבין על ויסות.
לא תמיד מה שמפעיל אותנו הוא הרגע עצמו.
לפעמים זה פשוט המיכל שלנו שכבר מלא עד הסוף.
דניאל סיגל קרא לזה חלון הסיבולת:
הטווח שבו אנחנו יכולות להרגיש, לחשוב, להישאר בקשר,
ולא ליפול מיד לתגובתיות.
כשאנחנו בתוך החלון הזה, אפשר להרגיש תסכול, עייפות, פחד, עומס,
ועדיין להישאר נוכחות.
זה נראה ככה: ערב ארוך. את משכיבה את הילדים ברצף כבר כמה ימים, המקלחות שלהם עוד לפנייך והיום שלך לא נגמר.
נקודת המפנה יכולה להיות בשיח הפנימי לעצמך- שבו את אומרת:
"אני כל כך עייפה"
"אני רואה שאת עייפה"
"מה יכול ברגע הזה לעזור לי עכשיו?"
ברור שחופשה בקריביים יכולה לעזור והלוואי שהיתה לי פה עוזרת 24 שעות ביממה…אבל זה לא המצב.
מה יכול לעזור לי ברגע הקטן הזה- לשבת רגע, לנשום רגע, לשים לב לעצמי רגע?
כשהמיכל קטן מלהכיל או מלא מדי, לא צריך הרבה. לא בכי גדול. לא דרמה. לפעמים מספיק רק עוד קול אחד מהחדר השני כדי שמשהו בנו יישפך.
ואז זה יכול להיראות כמו חוסר סבלנות, צעקות , או צורך שקט שכולם פשוט יעזבו אותנו רגע.
המערכת ששומרת עלייך
לא כי אנחנו אמהות לא טובות.
לא כי אנחנו לא אוהבות את הילדים שלנו.
אלא כי מערכת העצבים שלנו כבר עובדת קשה מדי
(אנלוגיה שיכולה לעזור- כשהמחשב עובד קשה מדיי הוא מתחמם, כשבטלפון שלנו אין סוללה כל פעולה קטנה יכולה לגרום לכיבוי שלו)
ואם יש משהו שמערכת העצבים שלנו יודעת לעשות היטב,
זה לשמור ולהגן עלינו.
איך לא מגיעים לקצה?
במקום לשאול “מה לא בסדר איתי?”
אפשר להתחיל לשאול:
כמה מקום יש לי עכשיו?
כמה מלא המיכל שלי?
ומה הגוף שלי מנסה להגיד לי ברגע הזה?
האם אני עדיין בתוך המיכל, או כבר על הקצה?
כל כך הרבה אמהות בטוחות שהן פשוט חסרות סבלנות,
קצרות, עצבניות, או לא מספיק טובות.
אבל לפעמים הן פשוט מחזיקות יותר מדי במעט מדי מקום.
מתי במהלך היום את מרגישה שהמיכל שלך מתחיל לבעבע?
והאם את יכולה לשים לב לכך?( זה דורש אימון)
היכולת להרחיב את 'מרחב הנשימה' שלנו מתחילה במודעות קטנה. אם את מרגישה שהמיכל שלך על הקצה ואת מחפשת דרך לחזור לאיזון בתוך הבית, אני כאן כדי לחשוב יחד איתך. מוזמנת לכתוב לי.
ילדנו לא צריכים אף פעם לעבוד עבור האהבה שלנו,
הם צריכים לנוח בתוכה
ד"ר גורדון ניופלד
