אתה ילד כזה לא אחראי

" כשאומרים לי תיזהר שלא תישבור אני מקבל ביד כזה מן רעד, שכמה שאני יותר משתדל- זה בכל זאת נופל". על ציפיות, אשמה ואחריות שכזו.

אמא אחת אמרה לי השבוע שהילדה שלה בת השש אשמה בזה שהיא גרמה לאחותה ליפול
אמא אחרת תמיד אומרת לבת שלה – אבל למה את הורסת את השולחן עם הטושים שלך
אבא אחר אמר לילד שלו אבל אתה תמיד עושה את זה … אתה כזה קלאמזי, כזה לא אחראי…
ויש לנו, לכולנו "יציאות" ותגובות באין עצור שעלינו ללמוד לשלוט בהן ויתרה מזו להבין שהתגובות האלו מחלחלות ושהם, הילדים שלנו באמת רוצים שנאהב אותם ככה סתם ושנאמין בכוונות הטובות שלהם.

אני שוברת כוסות קפה סדרתית

מאז שהכרתי את בן זוגי, איכשהו יצא שאחת לחודש, חודש וקצת שברתי לו ( כן, לו ! כי עדיין לא גרנו ביחד אז) כוסות קפה, וזה קרה בעיקביות, איכשהו תמיד את כוסות הקפה שלו עד שזה כבר הפך לבדיחה.


נחשו מי עוד שובר כוסות?

עבר כמעט עשור מאז, והיום יונתן שלי שובר כוסות שוקו קטנות ושובר כוסות קפה. זה קורה כשהוא שוטף כלים- כלומר משחק עם מים, סבון וכלים בכיור במשך חצי שעה ומקלח את עצמו תוך כדי. זה קורה כשמתחשק לו לפנות מדיח וזה קורה גם כשאין שום סיכוי שזה יקרה.

תגובה לא פורפוציונאלית שלי

אני מודה שפעם אחת הוא שבר איזו צלחת וצעקתי. צעקתי כי בדיוק סיימתי לנקות ,הייתי עייפה ,ראיתי זכוכיות קטנות בכל פינה ולא, לא היה לי כח עכשיו לנקות יסודי כי בכל זאת הם מתהלכים יחפים בביית. ברור שהצעקה לא הגיעה לו ואפילו לא היתה פורפוציונאלית. בוודאי שהיא לא היתה מוצדקת. התוצאה היתה שהוא ממש נבהל ואפילו קצת נלחץ . מיד התעשתתי ואמרתי לו שלא נורא וזו רק צלחת וחיבקתי ונישקתי וחשבתי שהכל בסדר.

אנחנו ממש דומים

וזה קרה שוב, צלחת או כוס נוספת נשברה והוא נבהל והתחיל לבכות עוד לפני שבכלל הגבתי. הוא פשוט קישר את זה למקרה הקודם וזו היתה חוויה נוראית עבורו וגם עבורי שהרי מדובר סה"כ בכוס.
ככה חלפו להם שנה- שנתיים, ומכוס לצלחת כמובן שאמרתי שזה לא נורא,
סיפרתי לו שאמא גם שוברת כוסות קפה של אבא,
שהוא ואני ממש דומים בזה
וזו כבר בדיחה שרצה בביית.

השרשרת שלי

השבוע הוא שיחק עם שרשרת שלי והיא פתאום נקרעה. הוא ישר אמר לי סליחה ושהוא לא התכוון , ונתן לי נשיקה עם שפתיים של דולנאלד דאק שיוצאות ומתבלטות החוצה כשהוא ממש מתאמץ לתת נשיקה והוא נתן לבטן חודש תשיעי שלי חיבוק גדול. ירדתי לגובה העיניים שלו ואמרתי לו שמצד אחד זה ממש מבאס אותי שהשרשרת נקרעה כי יש לי אותה הרבה זמן ואני אוהבת אותה ומצד שני-אני יכולה לתקן את השרשרת ושאני יודעת שמעכשיו הוא ממש יהיה עדין עם תכשיטים.
וברור שלא הייתי נותנת לו להתעסק עם שרשרת בעלת סנטימנטיים מיוחדים מלכתחילה.
וברור שאני לוקחת בחשבון שכל חפץ בעל סנטימנטיים שנמצא בידי הילדים (למשל הטלפון שלי, עציץ שהם לא מחוברים אליו במיוחד וכדומה ) הם- לא – אחראים- לזה.

אחריות לחוד ומציאות לחוד  

מצד אחד אם אנחנו נותנים להם אחריות כזו או אחרת נדע שהם לא חייבים לעמוד בה כי הם קודם כל ילדים ומצד שני הם יכולים להתנסות בלקחת אחריות כזו או אחרת, תואמת גיל כמובן.
עלינו לצפות שאולי הם לא יצליחו, שאולי הצלחת של הסלט תישבר כשהם מפנים מהשולחן ועלינו לוודא שהתגובות שלנו לא יכולות להיות הרסניות, כוללניות או כאלו שמדביקות עליהם תווית שכזו של " תמיד נופלים לך דברים" , " את כזו לא אחראית (לילדה בת 4)" , " את תמיד עושה את זה ", " תמיד נופלים לך דברים".

 התגובות שלנו מחלחלות אליהם

התגובות שלנו הופכות להיות נבואה שמגשימה את עצמה ומעבר לזה התגובות האלו הופכות להיות החוויות שלהם והזכרונות שלהם.
הם מנסים להיות טובים,
הם תלויים בנו,
הם מנסים רוב הזמן לרצות אותנו
והם כל כך רוצים להיות משמעותיים בעיננו
ואנחנו ההורים שלהם כל כך חשוב שנשדר להם – שלא משנה מה שום דבר לא יכול לפגוע במערכת היחסים שלנו איתם.

אביתר בנאי בשיר המרגש שלו 'אבא' שר –
"אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי ככה סתם, אבא טוב…במקור שלי אני טוב גמור אבא ושם אני מאמין בעצמי".

אז מה עושים?

ננסה לא להדביק עליהם תווית שכזו
ננסה להיות שקולים בתגובות שלנו ובאחריות שאנחנו נותנים להם
אנחנו יכולים לעזור להם להרגיש דומים לנו יותר
דברו איתם, במה הם דומים לכם, את החיוך של מי הם קיבלו ?
איזו תכונה שלהם הם לקחו מאמא ואיזה לקחו מאבא?
ואיזה דברים מוזרים הם עושים בדיוק כמוך…
הם יישמחו לגלות רבדים נוספים לקשר בינכם
יישמחו לגלות כמה הם דומים לכם
ואתם תראו איך זה גם מחזק את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם.

ילדנו לא צריכים אף פעם לעבוד עבור האהבה שלנו,
הם צריכים לנוח בתוכה

ד"ר גורדון ניופלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן